שלושה חברים

תכירו את יאיר (דמות מומצאת). יאיר עובד באחת מחברות ההיי-טק במדינה. הוא עובד כבר שנים באותה משרה, רוב הזמן על אותם פרויקטים.

יאיר תמיד הרגיש שהוא מסוגל ליותר. הוא מרגיש זמן רב שהוא יכול להיות ראש הצוות, הוא יכול לנהל את כל המחלקה שלו ובוודאי להתחמק מטעויות שהבוס שלו טעה על ימין ועל שמאל בעבר.

אבל יאיר פוחד. הוא פוחד להתבלט ואולי לחטוף על הראש, הוא פוחד לקבל את ה"לא" מכל מיני חברות חיצוניות שמחפשות מנהלים כאלו ואחרים. הוא לא רק פוחד, הוא בטוח שהוא יקבל תשובה שלילית (או שלא יקבל תשובה כלל, כנהוג בלא מעט מקומות בארצנו) כי אין לו תארי ניהול, או הסמכות של ניהול, שלא לדבר על כך שאין לו שום נסיון, והוא לחלוטין בטוח שאף אחד לא יתן לו שום צ'אנס.

אז יאיר מתייאש. הוא כל כך מתייאש שהוא אפילו לא מנסה להתעניין, לשלוח קו"ח, לשוחח עם אנשים שאולי יתנו עליו כמה מילים טובות כהמלצות.

יאיר ממשיך לעבוד באותה משרה, יום יום, באותו משרד ובאותה פינה. אנשים עוזבים את הצוות, מגיעים חדשים – ויאיר נשאר בדיוק באותו מקום.

פחד. יאוש. הרגל.

יאיר, כפי שתיארתי בהתחלה, היא דמות מומצאת, אבל יש המון "יאיר" כאלו. למען האמת – רוב האנשים כך:

  • חלק מהאנשים גרים בדירות רעועות או דירות קטנות שכבר לא מתאימות – ופוחדים לעזוב ולמצוא דירה אחרת
  • חלק מהאנשים נמצא בזוגיות גרועה ופוחדים "לשבור את החבילה"
  • חלק מהאנשים נמצאים באיזו עבודה וקשה להם להתקדם או שהם פוחדים להתקדם, אולי למצוא מקום אחר, אולי לעבוד כעצמאי וכו'
  • וישנן סיטואציות רבות נוספות.

לכל אחד ואחת מאיתנו יש רגש פנימי שלפעמים "אומר" ולפעמים "משדר" תחושה כלשהי. הנה כמה דוגמאות:

  • לא לסמוך על אדם זה, משהו לא מרגיש לי נכון בבחור הזה, לא להאמין לאדם זה
  • מגיע לי יותר מבחינת משכורת, משרה, אחריות
  • מקום המגורים הזה לא מתאים לי
  • ועוד שלל הרגשות.

יש כאלו שיודעים לזהות את ההרגשה – ומקשיבים, ויש כאלו שמתעלמים לחלוטין ומבחינת אותה הרגשה אינה קיימת. אדם מרגיש "אל תקשיב ל-X" ובכל זאת הוא מקשיב ל-X, הוא עושה דברים מסויימים ואז הכל נופל, ולפתע אותה הרגשה מקשיבה כמו אגרוף בבטן: הרגשתי לא לעשות X, לא הקשבתי, אכלתי אותה. אותה הרגשה ברוב המקרים הרבה יותר חזקה בצורה השלילית מאשר בצורה החיובית.

קל לנו להתעלם מכל מיני הרגשות שמנסות "לדחוף" אותנו לשנות דברים – להחליף עבודה, דירה, לתקן זוגיות או לפרק אותה ועוד. מדוע קל לנו להתעלם? כי לשנות דברים זה לצאת מהדברים שהתרגלנו אליהם, וככל שאנחנו חושבים על אותם שינויים, אצל אנשים רבים צץ אותו משהו מכריע.

הפחד.

פחד הוא כמו עשב. הוא גדל וגדל, גם למקומות שאין בהם שום הגיון, וככל שאנחנו לא מטפלים בפחד ואנחנו כן חושבים על שינוי, אנחנו מתייאשים יותר וכתוצאה מכך אנחנו חוזרים לאותם הרגלים, לאותם דברים שיש עכשיו, לאותה הדחקה של לא לבצע שינוי, לא להתפתח, ובקיצור – הכל, רק לא לשנות. מפחיד שם בחוץ!

וכאן נמצא ההבדל הענק בין אלו שנמצאים "עם מרפקים", אלו שיודעים לדחוף את עצמם, לשחות נגד הזרם, לקחת צ'אנס – גם אם יש סיכוי גדול לקבל תשובה שלילית – לבין כל האחרים. אלו שמעיזים – מרוויחים. אלו שלא מעיזים אולי ירוויחו, אבל הרבה יותר מאוחר, ובמשורה.

ישנם הרבה אנשים שמאמינים בדברים כמו מזל, גורל ועוד. אני לא מאמין בדברים האלו.

מדוע? לא מהסיבה של "אני שולט בהכל" (אתה לא. תנסה לחצות כביש סואן שמכוניות נוסעות במהירות 120 קמ"ש ותראה כמה "אתה שולט בהכל"), אלא מהסיבה שתמיד יש הזדמנויות. תיאורתית, ברגע זה אתה יכול להתפטר, לעזוב את הדירה, לזרוק את בת הזוג, להיכנס לחובות בשוק האפור ושלל דברים אחרים. יהיה לכך כמובן מחיר – אבל ההזדמנויות האלו קיימות ועומדות לך מתי שתרצה.

כמו שאפשר לעשות את הדברים הדי הרסניים שתיארתי לעיל, אפשר לעשות דברים חיוביים, כמו לחפש דירה, למצוא זוגיות, למצוא מקום עבודה אחר וכו'. הדגש הוא על "אפשר", אבל בוא נודה בכך – רוב האנשים, אם לא ידחפו אותם לעשות שינוי (אתה מפוטר, בעל הבית רוצה את הדירה, לחברה שלך נמאס ממך) – הם לא יעשו.

בגלל הפחד. הפחד תמיד היה, הווה ויהיה – משתק.

איך מתגברים על הפחדים הללו? יש כאלו שילכו לפסיכולוגים, יש כאלו שילכו ליועצים אחרים, מנטורים, מיסטיקניים, Whatever. מפגישות כאלו 2 דברים הם בטוחים:

  • אתה תשלם על הפגישה
  • יש 100% סיכוי שזה לא יעבוד – אם אתה לא תעבוד על הפחדים בשיתוף אותו מטפל.

איך שוברים בעצם את הפחדים? על כך – בפוסט הבא שזמין כאן.